ביבי, עכשיו תורך

נתן אור ירוק. ראה”מ מנחם בגין

“הכור האטומי בעיראק שהכין פצצות אטומיות איננו עוד. לא קיים! לא יהיה עוד!” קרא המנהיג הדרמטי במשקפיים העבות אל מול ההמון המריע העומד למרגלותיו. “ילדי ישראל יחיו ויקימו בתים. עם ישראל יחיה בארץ ישראל לדורי דורות ולא יהיה מחריד. זאת הייתה פעולת הישע למען עמנו ובעיקר למען ילדינו!” הכריז ראש-הממשלה מנחם בגין בדיוק 30 שנה אחורה, אז קיץ 1981, על ההתקפה המוצלחת שביצעו שמונה חיילים ישראלים בשתי רביעיות מטוסי F-16 בעזרת 12 פצצות במשקל 2 טון כל אחת, על הכור הגרעיני ´אוסיראק´ במתחם טוואיתה שבעיראק. “בתוך שעה וחצי שבו חיילינו לבתיהם בשלום בריאים ושלמים”.

כששר ההגנה האמריקאי דאז קספר וינברגר שמע על התקיפה והבין שישראל לא התייעצה ואף לא עדכנה קודם את ארצות-הברית, הוא הורה לעצור משלוח של מטוסים צבאיים שהיו אמורים להעניק לישראל. בגין ששמע על כך השתלח בוינברגר: “האם שמעת אי-פעם על מיליוני יהודים שהובלו לתאי גזים ושם הופעלו נגדם גז ציקלון?! אתה מעניש, לא את המרצח שהכין פצצות אטומיות, אלא את המתגונן שהשמיד את הכור הארור הזה”.

חודשים קודם קרא סדאם חוסיין והצהיר בנאומיו ובכלי-התקשורת כי ישראל אסור לה להתקיים והבטיח לפתח פצצה אטומית ולהשמיד אותה.

האיום היה מוחשי. יחסיהם של מדינות רבות עם העולם הערבי בכלל ומשטרו של סדאם חוסיין בפרט, היה אינטרס לאומי בעיניהן ולכן תמכו בו וסייעו לשאיפת העיראקים לייצר נשק כימי. גם אחר ההפצצה לא נרגע הדיקטאטור המגלומן בעל השליטה המסחררת, ופנה עוד וביקש מהעולם: “הבו לנו פצצות אטומיות”.

רק במלחמת המפרץ הבינו את המשמעות

מתנגדיו של בגין (אנשי המערך, מתנגדיו לבחירות שהתקיימו שבועות לאחר מכן) טענו שהתקיפה נעשתה לשיקום מעמדו של בגין ולצורכי בחירות, ואמרו שלא היה כל סיכון מהכור. לימים, 10 שנים מאוחר יותר, בשיאו של מלחמת המפרץ, כששמי ישראל הוארו בסקאדים העיקשים ששלח סדאם מעיראק ועם ישראל נדחס במקלטים המוגנים רכונים על מכשירי הרדיו במסכות אב”כ – רק אז הבינו, גם הם וגם ארצות-הברית של אמריקה, מה באמת היה קורה אילו לסדאם היו פצצות גרעיניות.

מנחם בגין, האיש וה´מהפך´, היה מנהיג בעל אידיאלים ועקרונות מושתתים ששידר יושר ונחישות עזה. היה איש לוגי, רציונל ושקול דעת, ונחשב, על אף מתנגדיו אז, לאחד המנהיגים הגדולים והמוערכים בתולדות מדינת ישראל. עם בעיית הפלסטינים הוא שינה מיסוד את שיטת ההגנה. לא להמתין שהמחבלים יפגעו ורק אז לצאת לפעולות תגמול. בגין הוביל קו אחר, להקדים רפואה למכה, כמו שהסביר באחד מנאומיו: “אצלי אין ´תגמול´. אצלי יש יוזמה מונעת: אני מורה לחיילים לצאת לקראת המחבלים, לחדור לבסיסים ומטרות שלהם, ושם לעשות בהם שפטים.”

שבו לבתיהם בשלום. הטייסים

בראיה היסטורית, תקופת כהונתו של בגין הייתה נקודת מוצא של המדינה. ההכרעה על  קיומנו כאן. נקודה ששינתה ושמרה על ערכינו וכוחנו על כל גילוליהם, מה שבא לידי ביטוי מוחשי בשנים אלו. בגין היה עומד בגבעות ישובי ההתנחלויות וצועק בגרון ניחר “אני מנחם בן זאב וחסיה בגין, מתחייב שלא להחזיר אף שעל מיהודה שומרון עזה והגולן”.

הוא נלחם נגד פשרות טריטוריאליות, ואינץ´ אחד של אדמה לא יצא מידיו. העצים את התנחלויות וסיכל כל אפשרות למדינה פלסטינית. הוא הכריע את ספקותיו של ראש-הממשלה דאז יצחק רבין ונתן את ההחלטה האמיצה לצאת למבצע באנטבה כדי להציל למעלה מ-100 יהודים שנלקחו בשבי כבני ערובה עבור משא ומתן לשחרור מחבלים. הוא לא התרפס על סינורם של מדינות אמריקה ואירופה. ידע שאין הפלסטינים מעוניינים במשא ומתן אמיתי לשלום. החדיר את השיטה להקדים רפואה למכה; הקים כח הרתעה חזק מול הפלסטינים והפציץ את הכור העיראקי שאיים על קיומו של ישראל.

ישראל למודת מלחמות רבות על אדמתה, אף קשות בחלקן, אך בכולן הצליחה. מנהיגים פוליטיים עובדים הכי חזק לפני סיום הקדנציה על מנת להשיג רוב דחוק. זה הזמן שהם מתעוררים, רגע לפני שיתמודדו שנית, כשהכסא הנחשק כבר מתערער אולי ישאר אולי לא. הם מחפשים הישגים בתקופה זו, תקופה של מבחן תוצאות. לבנות מהלכים, שינויים, ללבות מוטיבציה ובעיקר “לגרד” עוד כותרת בעיתון, כשאז הם גם מראים פתאום שאינם מהססים להילחם.

צא ולמד

כבוד ראש-הממשלה, זה הזמן שלך. צא ולמד מהי מדיניות מול עם אספסוף שכולו מחבלים בפוטנציה. צא ולמד מה עושים בשביל חייל שנחטף. צא ולמד מה ערכה של פיסת אדמה בארץ ישראל. צא ולמד איך מגיבים לעריץ המתחקה להיטלר שמבטיח להשמיד את ישראל. צא ולמד שוב את תוכן ועקרונות ספרך. אולי שכחת.

הופצץ. הכור בעירק

את הכהונה הקודמת ב-1996-1999 סיימת באקורדים צורמים ובתבוסה מהדהדת. היה נדמה שיצאת ולא תשוב עוד אחר התבוסה שנחלת, אך איכשהו אחר עשור נסללה דרכך שוב לכסא ראשות הממשלה. ההגיון אומר כי ראשי-ממשלה בכהונה שנייה, הם מצליחים יותר, אחר ניסיון ותהיות שחוו והשאיפה להיסטוריה שבוער בהם יותר מכל. משמע, לבצע מהלכים נועזים ופורצי דרך, שלא יחרטו את שמו סתם כראש-ממשלה תורן, אלא כמנהיג שהשפיע על ההיסטוריה.

ייאמר לזכותה של ממשלתך שהיא הרחיבה מאוד את ההשקעות בחינוך, תרבות, חברה וכלכלה. יש עשייה, אך לא זיהינו תעוזה כלשהי במדיניותך בשנתיים האחרונות. בתחום המדיני הצטיירת כמי שנושא נאומים מרשימים אך קופא על השמרים, וכמי שדי לו באסטרטגיית הישרדות. חסרה מאוד תחושת החזון והמנהיגות בעוד הנרטיב שמוכתב כאן – שאנו כובשים ולא לגיטימיים. אולי זה ההססנות וחוסר היציבות שלך בקבלת החלטות, עת אתה מתרוצץ בשטחו האפור של הסוגיות המדיניות-בטחוניות, מה שגם מאפיל על כל התחומים האחרים הטובים. התחושה האישית היא שראש הממשלה נתניהו עושה, אך כל זמן שזה לא יוצר מתח עם בעלי בריתו.

להותיר חותם. בנימין נתניהו

מנחם בגין ביצע את ההפצצה הראשונה אי-פעם על מתקן גרעיני. ג´ורג´ בוש חילץ את העם העיראקי משליטה קומוניסטית ולכד את סדאם חוסיין למשפט צדק. ברק אובמה דיכא ופירק את תאי הטרור בארצות הטליבאן וחיסל את הטרוריסט מספר 1.

עוד מעט יבואו בחירות, ביבי. אם תאמר “איני יכול עוד” בעוזבך, המשמעות כבר תהיה שונה. השאלה לאן תרצה להגיע בסוף, ואיך. המניע המרכזי לפעולה של האדם ושל מנהיגים בפרט – לאחר הצורך בהישרדות ובטחון – איננו רק ההגשמה העצמית כי אם השארת חותם. רושם, סימן, השפעה ועקבות. להשאיר את רישומם על הזולת.

בוש האב אמר פעם לבוש ג´וניור: “מלחמה אסור לגמור מוקדם מידי”.

תתחיל אותה, לפחות.

הכתבה המלאה: נחמן וייס, כיכר השבת ביבי, עכשיו תורך

#אירן #בנימיןנתניהו #כוראטומי #מנחםבגין