אלי חזן מחזק את אייזנר

אלי חזן מחזק את סא"ל שלום אייזנר

בוקר טוב לג'ורג' אורוול שאם היה חי כיום היה רואה כיצד במדינת ישראל ה"שיחדש" שהוא יצר זוכה לעדנה מחודשת. אירוע של 6 שניות מוצא מהקשרו לחלוטין. במשך שעתיים נוקטים טרוריסטים אירופאיים באלימות כלפי חיילי צה"ל ובמה התקשורת בישראל עוסקת? באותו אירוע שארך 6 שניות שבו חייל צה"ל מגן על עצמו.

הייתי מבקש לחזק את סא"ל שלום אייזנר שעמד בעוז והגן על מדינת ישראל. חבל שרק הניף את נשקו ולא יותר מזה. אם זה היה עבור יותר מזה אז לפחות ההשעיה הקומדיאנית של צה"ל הייתה עבור משהו שווה.

אלי חזן
אלי חזן

=

אלי חזן הינו חבר הנהלת מכון ז'בוטינסקי בישראל ומשמש סמנכ"ל מכון ירושלים לצדק – ארגון העוסק בפעילויות חברתיות בישראל ובהסברת ישראל בחו"ל. כמו"כ בעל טור בעיתון "ישראל היום" ועורך את האתר "ליכודניק". 

"דרעי יצמח מהתחקיר של מוטי גילת" / דעה

אמן השח-מט האמריקני פנדולפיני המקנה לתלמידיו הצעירים את מיומנות המשחק מדגיש להם בכל משחק מחדש כי המשחק כולו נסוב כולו על הכישלון "בהתחלה אתה מפסיד והרבה", הוא לוחש להם ומעניק להם רוח גבית "אלו שיצליחו בעתיד הם אלו שילמדו לעמוד בכך"

הציבור צמא לסיפורים הקשורים באנשי ציבור, ידוענים ושחקנים המבצעים עבירות שונות, עד שלפעמים, התקשורת, מרוב מחסור באספקת סחורה, מאבדת הבדלה ויושרה בדמגוגיה פתלתלה וצדה קרבן לטרף בזלילה חסרת מעצורים, ואף הופכת זאת לקרקס תקשורתי, למן סוג של ריאליטי חדש עלוב ובנאלי.

יצמח. דרעי
רדיפה מתמשכת. דרעי

אנשי שררה ותקשורת עויינת יונקים חיים ממציצנות ורדיפה. הם משוטטים במאמץ מתמיד לאתר קרבן תורן ולמצוץ את שארית דמו. ולא זאת בלבד, אלא אחר שמתנפלים עליו משסעים בו את הכלבים, וכשהוא כבר עירום פושטים את עורו ומפרקים את שלדו, ועד שלא נותר ממנו גורמים הם לא יבואו אל סיפוקם. העיתונאים המתנשפים יתיחסו בחשדנות עויינת בעורמה ובהגזמה ובאיבה צדקנית. הם יחטטו ללא לאות בחיפוש אחר "שערוריות", יחתרו לגילויי "חשיפות" ויחזרו ללא מעצור אחר תענוגות רכילותיות מקודשות.

אלו שיחקרו אחר אריה דרעי ילמדו את ההיפך הגמור. לא כותרות באיצטלת הצדק ודגל היושר – אלו שמוכרים לכם התקשורת – הם עיצוב אישיותו. הצצה את מעבה אישיותו ומהותו מציגים צבעים אחרים לגמרי. אבל אין עיתונאי שיש לו את האומץ להגיש את זה. אין עורך שיאשר עבודה כזו. אין ערוץ שיעיז לנפץ את הסטיגמות המגמתיות. תסמונת העדר מוכיחה את עצמה שוב ושוב.

אריה דרעי הוא לא סתם עוד פוליטיקאי. לא עוד עסקן מוכר. הוא לא פוליטיקאי חסר אחריות הנתפס לפופוליזם זול כדי לגרד עוד כותרת בעיתון או לגזור עוד קופון סביב אג'נדה פסאודו-חברתית שאינה מעניינת אותו באמת. הוא לא מאמץ אג'נדה טרנדית היכולה לקדם אותו כמו פוליטיקאים מדושנים, עתודאי הנהלות תאגידים מובילים ומקורבי משפחות הליבה של העושר המקומי, המזייפים אמפתיה ל"שוועת המונים".

לא סתם עוד שחקן בסטנד-ביי הממתין ביציע הזירה הפוליטית. יש לו משהו אחר למכור. הוא נבון יותר. מקורי. הגיוני. הוא גלוי לב ומאופק כאחד ויודע לנתב ביניהם. פציפיזם וסולידריות הינם בעיניו חלק בלתי נפרד מהחברה, ותיקון העולם זורם בדמו ונשזר לתוך כל מחשבה ועשייה שלו.

יש בו את התכונות האידיאליות והמתאימות כמו המתבקשות מאיש ציבור שהעם מבקש להפקיד לידיו את בטחונם ואמונם. אחד מיתרונותיו הנדירים הוא החוש לזהות את יכולותיו במידה אובייקטיבית. התפיסה העצמית והכללית העמוקה והבריאה וההבנה לצרכים הלאומיים והפרטיים כאחד, כמו גם היכולת להכיל את האזרח הפשוט ולהעניק לו את התמיכה והמענה הרחבים, היא זו שמעמידה את דרעי בעמדה הכי מתבקשת לאיש ציבור. ההיכרות שלו עם עצמו לעומק ולרוחב, והכרתו בערכו ובכוחו, ללא קשר למעמדו או מקצועו – מעניקים לתחושת הייעוד שלו השפעה מתוך אמת צרופה.

לא נוכל להתעלם מהעובדה שנוכחותו או חסרונו משמעותיים. נוכחותו מעניקה כח והשפעה לרבים. כדי להגביה את עצמו הוא לא מבקש לטפס ולדרוך על האחר. גם לא על יריביו. כללי האתיקה, מידת האנושיות והמוסריות שבו תוחמים אותו עם גבולות ברורים. הוא לא ישמיץ ולא יצוק אג'נדה על ראשו של האחר. הוא מקורי, מנפץ מיתוסים, מגובש בעצמו ונחוש למטרה של נתינת עצמו למען הכלל במסירות אבסולוטית. המניע שבו הוא קולו המתמסר המהול בקולם של העם, הקולות שמדרבנים ומעודדים אותו לצאת ולפעול למען כולם, למען כל השכבות. הבחירה הנחושה לתעל את חייו למען הזולת, העלול אף להוות ויתור מלא על צרכיו האישיים, רק מחדדת את נאמנותו למטרה. וזוהי פחות משימתו של האגו, ויותר בחירתה של הנשמה.

דרעי עבר ועובר רדיפה מתמשכת מכלי התקשורת, מבקרים, ציניקנים, רודפי שלטון ושאר חיידקים המשתדלים להצר את צעדיו. הרדיפה אחריו אולי הכאיבה, אך לא שברה. היא עוד עשויה להשתלם בעקבות הצמיחה האישית הטמונה בה. ולא זאת בלבד, אלא שהיא זו שמביאה בסופו של דבר להצלחה. דרעי עוד יוכיח את עצמו. העשיה והתרומה הברוכות שהעניק במשך דור לחברה הישראלית מגלגלים עד היום כדור שלג שמתגלגל, נתפס ופועל הלאה בעוד ועוד אנשים, שגם אם נדמה שלא יפגוש אותם לעולם – איפשהו הם יגיע וישפיעו הרבה יותר מכפי שאנו יודעים ורואים. ויותר מכל, האומץ שלו לנהוג ביושר ובהכנעה, היא זו שתוכיח את הצלחתו.

אלי ביר – 'ויהיו רחמיך': צפו בקליפ הטרי

הלהיט החדש של אלי ביר, עכשיו בקליפ מושקע | צפו

הזכות לראות יהודים נגררים / אמילי עמרוסי

כותבת השוורות, אמילי עמרוסי
כותבת השוורות, אמילי עמרוסי

מגרון. יותר משהחלטת בג"ץ פוגעת ב-50 משפחות מגרון, היא פוגעת בבועה הבג"צית: אגרוף עצמי אל המצח הגבוה והזחוח. שוב הוכחו הניתוק, האג'נדה, האליטיזם, האקטיביזם, היוהרה. שוב נפגע האמון. אפילו המועד שבו ייהרס מגרון נקבע באווילות ליום השנה השביעי לחורבן גוש קטיף.

מנותקים נמאסתם. בתים נהרסו בעמונה לפני שש שנים, בהנחיית בג"ץ. הצלקות לא נרפאו, ההריסות עוד עומדות שם כאנדרטה. עד היום לא הגיע ולו ערבי אחד לתבוע בעלות על הקרקע, לעבד את האדמה או להקים עליה את ביתו. בג"ץ אפילו לא מחפש אחד כזה: העיקר שהדחפור הקדוש פעל.

השמאל על מוסדותיו אינו מתעניין בהגנה על זכויות הערבים, אלא בהגנה על זכותו שלו לראות יהודים נגררים מביתם. לא שלום ולא פלשתינים מעסיקים אותו אלא שליטה, ניצחון המחנה. וזה סיפור פנים-יהודי לגמרי.

השבוע סיפר לי מישהו שהתעשיין סטף ורטהיימר ניסה בצעירותו להתקבל לחברת רפאל, אך נדחה כי לא היה בידו תואר מהנדס. אם היה מתקבל, ורטהיימר היה היום פנסיונר עלום שם של רפאל. כולנו היינו מפסידים איש חזון ומעשה. תושבי מגרון, אנשי חזון ומעשה, נדחו כעת; בסוף ייצא מזה משהו טוב. לכולנו.

מגרון
פינוי במגרון

קדימה. הבשורה (היחידה) שעמדה בבסיס הקמת מפלגת הפלסטיק היתה ההתנתקות. לבני היתה שרת המשפטים, מופז היה שר הביטחון. מדובר בפרויקט היקר ביותר במדינת ישראל מאז ומעולם, יקר יותר מכל מלחמות ישראל (בוודאי אם מכלילים את מערכת כיפת ברזל בהוצאות ההתנתקות). מה שנתפס בשנה שאחרי ההתנתקות כטמטום ורשעות מתברר היום כטמטום ורשעות פי עשרה. פיגוע יזום בדמוקרטיה הישראלית, באזרחים, בביטחון הנגב, ביכולת ההרתעה מול הטרור, בערכי הציונות. אנשי קדימה לא רק שאישרו את ההתנתקות המסוכנת מטעמים מושחתים, אלא גם ביצעו אותה בהתלהבות גדולה. כל מי שהיה מעורב, כל אחד מהם, צריך להסתלק מהבמה הציבורית בבושת פנים.

מועצת זכויות האדם של האו"ם, שלום. החלטתם למנות ועדת חקירה לעניין ההתנחלויות. ישראל אמנם אותתה לכם שלא תעברו בביקורת הדרכונים, מתוך ידיעה שמסקנות הוועדה נכתבו בטרם עת, אבל אם תזדמנו לאזור, תקפצו לקפה.

אני בדיוק בונה בית בהתנחלות. הוא נבנה על הר שומם שאיש לא ישב עליו ב-1,800 השנים האחרונות. העדות הארכיאולוגית האחרונה היא דווקא של יישובים יהודים ברדיוס של חמישה עד עשרה קילומטרים בקו אווירי מהבית שלי. מקוואות ובתי כנסת מימי בית שני ועוד.

אם תרצו לטייל בהתנחלויות תוכלו לבקר באחד מ-150 היישובים; להתרשם מ-50 אלף הדונמים של חקלאות עברית; להתפעל מ-20 הגנים הלאומיים ומשמורות הטבע המטופחות (שבהם מבקרים יותר ממיליון ישראלים בשנה); להכיר את 800 המפעלים המפרנסים אלפי ישראלים ופלשתינים. הייתי גאה להראות לכם איזה פלא קם כאן ב-35 שנים, אף על פי כן ולמרות הכל. אז מה אתם אומרים, להרתיח מים לקפה?

למאמר בישראל היום

=

אמילי עמרוסי היא היא סופרת ועיתונאית ישראלית. לשעבר דוברת מועצת יש"ע.

הצבעוניים אינם מהווים איום על השחור-לבן

התורה כתובה שחור על גבי לבן, ואף על פי כן כשהקדוש ברוך הוא הסתכל בה וברא את העולם, התוצאה הייתה בריאה צבעונית וססגונית. בעיני הקב"ה הצבעים אינם מהווים איום על השחור והלבן, להיפך, הם פירוש ססגוני שלו.

– המוזיקאי גד ליאור

בניזרי, דבריך לא מעידים על חכמה גדולה

השר לשעבר, ששוחרר ממאסר בעקבות הצפיפות בבתי הכלא, טען בראיון: "הבנתי את הכאב של שליט – אבל הכאב שלי גדול יותר"

ראשית, מאז ומתמיד תיעבתי כל שימוש במטבעות לשון כמו "שואה" ו"נאצים" וכיוצא בזה כדי להגדיר את נקודת הקצה הרדיקלית של העניין לפי תפיסתו (המעוותת) של אומרם.

שנית, עצם ההשוואה של דמות ציבורית שמעל באמון הציבור לחייל שנחטף וסבל בידי חיות אדם מעלה בי התקוממות ושאט נפש.

בניזרי, תחרות הסבל הזו לא מעידה על חכמה גדולה.