קטגוריה: קריאות ביניים

המגוון הוא שם המשחק

אין טעם לעסוק ברצף או בחתירה להגיע לאיזה עמק שווה. זוהי בדיוק האמנות, מתוך הבנת הקדושה של אי-המוחלטות בעולמנו. וכשאנחנו עוסקים ביצירתיות – המגוון הוא שם המשחק. אנו יוצרים אמת חדשה בכל פעם

תפסת מרובה – תפסת / שיר ליום

והחיים חולפים כצל עובר וכענן כלה כרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף תפסת מרובה – תפסת לא תפסת – לא תפסת כי אתה הוא האדון על מעשי ימיך חופשי לחירות פתוח לדרור משוחרר להרפות מיומן לשגשג רשאי להיות בן חורין הפודה עצמו מן המאבק…

דווקא אחרי שלא ראית אותו

אתה מתחיל להבין שתהליך של התבגרות והשפעה ותמורה, מתחיל בהבנה שאתה צריך למסור את נפשך על אותה אמת פנימית שלא מרמה אותך. לוותר על כל מה שאתה חושב שאתה יודע, כי אתה בתוכך יודע שאתה לא יודע כלום.

אשה בדיוקה

וזו מביאה איתה איזה דיוק, אספקלריה, את העבודה שעליך לעשות, את הפרספקטיבה: את נקודת החיכוך שמתיזה את גיץ ההפעלה.

ההומלס המשורר

אגורה אין לו בכיסו, אבל זה לא גורם לו להקטין את עצמו, וגם לא להתהלך בארשת נחותה. הוא לא יפשוט יד מעוררת רחמים. הוא נזקק לכמה מטבעות לסיגריות, אז הוא יגש בנימוס ויציע לתת משהו בתמורה: שיר

לא כאן ולא שם

אנחנו ממשיכים לחפש הלאה חוויות וריגושים, להתאהב ולהרפות, לרצות ולהימנע, בתחושה תמידית שהדברים היותר טובים מתרחשים במקומות אחרים ולא כאן היכן שאנחנו נמצאים.