קטגוריה: מאמרי השעה

מלא עד אפס מקום

יש לי רומן משותף וער עם ירח שתופס מקום ומתרווח. אניח עליו את הראש ואשלים עם זה שיש בי יותר טבע מאשר אינטליגנציה.

לכתו של הקלמן ברידג'

ועכשיו, למרות שהלך ולמרות הצער, משום מה לא בכיתי. אני חש אותו כאן, נוכח וער. שמא זהו "העולם הבא" שזוכה לו האדם אחר מותו.

ולפעמים גם הגשרים מתים

אז כן, אין שקט בעולם הזה. זמנים משתנים, וגם הם, טבעם להיגמר על קו החוף. אבל כל עוד אתה חי – דמויות מתוכך ינסו להיוולד מחדש

גבול

אז מה הוא, אם כן, גְּבוּל?
הקשתה בתו של הגאוגרף:
היכן הוא עובר
והיכן מיטשטש

למרחקים קצרים

האמן נלחם בשכחה וזקוק להמציא עצמו מחדש. הוא מבקש להרעיד בפאתוס ופאניקה ושערורייה את קוראי מוצא פיו. והעיתונאי, שרואה בו כמישהו שעוד ישמעו עליו, שואף להיכנס לזיכרון ומעניק לו כתף קלה

פגישה עם עצמך

בכל סמטה בדרכך ריחות של תיירים ותיירות
ואיש אחד במכנסיים
‎או ילד גדול שיסתובב שם
‎לסדר לך פגישה עם עצמך