קטגוריה: בזמן האחרון

פינת ה'נותן לדברים לקרות'

בפינת העבודה שלי אני מרגיש בית. מרגיש את עצמי, את החוויה שלי, את המקום שלי, את מה שנחוץ לי באמת. נותן ללהט, נותן לחולמנות, נותן לדברים לקרות. בלי גבול וזמן

מלא עד אפס מקום

יש לי רומן משותף וער עם ירח שתופס מקום ומתרווח. אניח עליו את הראש ואשלים עם זה שיש בי יותר טבע מאשר אינטליגנציה.

רוחות כבדות

אלוהים יורד למגרש ועכשיו תורי
שומע את הקריאות המרוחקות שלך' השתיקה שלך כמו רעם
נמאס לי מאהבה
ואיך אני עדיין רק רוצה להיות איתך

לכתו של הקלמן ברידג'

ועכשיו, למרות שהלך ולמרות הצער, משום מה לא בכיתי. אני חש אותו כאן, נוכח וער. שמא זהו "העולם הבא" שזוכה לו האדם אחר מותו.

ולפעמים גם הגשרים מתים

אז כן, אין שקט בעולם הזה. זמנים משתנים, וגם הם, טבעם להיגמר על קו החוף. אבל כל עוד אתה חי – דמויות מתוכך ינסו להיוולד מחדש

גבול

אז מה הוא, אם כן, גְּבוּל?
הקשתה בתו של הגאוגרף:
היכן הוא עובר
והיכן מיטשטש