מוקדם בבוקר

כל מי ששהה בעיר רחוקה או כפר במדינה אחרת משך-זמן, קשר קשר מסוים עם התרבות המקומית, עם האדמה, עם איזושהי אישה או איש ודמיין לעצמו איך הוא משתקע במקום הזה ובונה בו את ביתו וילדיו.

אבל מוקדם בבוקר אתה קם ועוזב אל תחנת הרכבת. האישה ההיא, המרפסת ההיא, הרוכל מפינת הרחוב, פעמוני הכנסיות, ההתפעלויות, התשוקות – כולם נמוגים כמו חלום, כאילו לא היה, ועכשיו אתה בסיפור אחר.

עוד רכבת. עוד תחנה. עוד צפירה. עוד פעימות גורל שגורמות לסיפורים שלנו להתרחש בדיוק כך כמו שזה.

מתוך יומן איטליה, נחי וייס, אפריל 2017

media-20170425 (1)
Florence, Italy

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: