מונולוג שואף לאפס / נחמן וייס

מונולוג שואף לאפס
(או לא להשוות את עצמי לאחרים)

תתקרבי, אני אומר לה. תגעי בי. אני רוצה להכיר את הגבולות שלי. את קווי המתאר שלי. פעם אוכל לגעת בך, פעם אוכל לגעת בכל.

אז אני רוצה. מתחבר לאני. מתחבר לרצון. ובתוך הרעש שלי אני רוצה להיות אני. אני רוצה להוציא ממני את כל החלקים שבי: האמנותיים; הפריקיים; התיאטרלים; המופרעים; הפראיים; המופתיים; השנויים במחלוקת; האחרים.

אני רוצה לבטא אותי. אני רוצה לתפוס מקום. אני רוצה להיות אני, בלי פילטר ובלי מסננת. אני רוצה לא לפחד שיראו אותי. אני רוצה לעשות את מה שאני. להתקיים בהוויה שלי. לתבל את החיים שלי. לזרום עם המסע שלי. להתחבר. להתמזג. לחיות כאחד את הגדולה ואת הכשלון, את היצירה ואת האכזבה; את האומץ ואת המחיר; את העוצמה ואת הכאב.

אני שואף לאפס; משתוקק לגלות את עצמי ולחיות את מה שאמצא שם. כל הדרך לביטוי, לתשוקה, לאמביציה, לאיזון – אני מקלף שכבות. נלחם בחנק, באילוץ, בכורח. מכה ברושם, בפוזה, בכיסוי התדמיתי, בלחץ החברתי, במאמץ הרגשי, בניסיונות לְרָצות; בקושי להרפות.

בצמרת ראשי מקננת לה כבר זמן רב הבנה די ברורה שאם אי פעם אשתתף במחקר סטטיסטי מקיף על רצונות, אתברר כבלתי ניתן לחלוקה ומיפוי. מתברר שאני מהמיעוט שנמנה על אחוז וחצי שמוכנים להיות הכל מהכל. גם מזה וגם מזה. כאשר לעיתים אין ממד של זמן ומקום. לגעת בכל. להיות שם. לחוש. לראות. להיות נוכח. להתפשט באינסוף הזה.

החירות האפשרית היחידה שלי היא להיות מי שאני ולתת לזה כלים. הונאה עצמית לא תעזור לי. עליי לדעת שאני לא הכי טוב, לא כל כך מושלם. שאולי מה שאני לא מרוצה מעצמי – מישהו אחר מרוצה ממני. והחיבור הזה הוא עונג צרוף. האמת היחידה היא שאני סך כל מה מאויי ורצונותיי; סך מה שהשגתי בכוחות עצמי; סך מה ששלי; סך כמה שאני מביא את עצמי; סך כל השתדלותי.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: